חנוך שפירא אדריכלים בע"מ ואח' נ' בית ג'אן ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום שכר בגין עבודות תכנון ופיקוח.

רקע כללי ועובדות מוסכמות -

התובעת מס' 1, חנוך שפירא אדריכלים בע"מ, הינה חברה העוסקת במתן שירותי אדריכלות (להלן: "המתכננת"). התובעת מס' 2, מבצר מהנדסים בע"מ, הינה חברה שעוסקת בניהול ופיקוח על פרויקטים (להלן: "המפקחת"). שתיהן יחד תקראנה להלן: "התובעות".

הנתבעת מס' 1, המועצה המקומית בית ג'אן (להלן: "המועצה"), ביקשה לשפץ מתנ"ס שניזוק בתחומה. עלויות השיקום היו גבוהות והמימון היה אמור להגיע ממשרדי הממשלה השונים. על מנת להקל על קבלת המימון הוחלט בנוסף על השיפוץ להקים בחלק מהשטח שני גני ילדים חדשים, וכך יתקבל תקציב נוסף מאת משרד החינוך. שיפוץ המתנ"ס בסופו של יום לא יצא אל הפועל כמתוכנן – אך פרויקט הקמת גני הילדים יצא אל הדרך (להלן: "הפרויקט"), לאחר שהעיריה קיבלה ממשרד החינוך את התקציב לצורך כך.

הפרויקט היה אמור להתבצע תחת כנפי החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: "המשכ"ל"), ואין חולק כי המשכ"ל פנתה למתכננת ולמפקחת בבקשה להכין את התוכניות של הפרויקט ובבקשה לפקח על ביצועו.

לגבי שכירת שירותי הקבלן המבצע – המתווה היה הבא: המשכ"ל פרסמה מכרז לאיתור ספקי שירותים, כגון שירותי בניה, והמציעים שזכו במכרז הופנו על ידי המשכ"ל לרשויות המקומיות הרלבנטיות לצורך יצירת התקשרות ישירה בין ספק השירותים לבין אותה רשות מקומית. במקרה דכאן, במכרז הרלבנטי לביצוע העבודות (חש/9/2006) זכתה הנתבעת מס' 2, א.י.ל. סלע 1991 בע"מ (להלן: "הקבלן"). בהתאם, המשכ"ל הפנתה את הקבלן למועצה וביום 25/6/06 נחתם חוזה בין המועצה לבין הקבלן לביצוע הפרויקט (להלן: "החוזה עם הקבלן").

אין הסכם בכתב בין המועצה לבין המתכננת או בינה לבין המפקחת, אך הצדדים אינם חלוקים באשר לכך שהמתכננת ביצעה את תכנון הפרויקט והמפקחת פיקחה על ביצועו.

עוד ידוע כי בין המועצה לבין הקבלן התעוררו מחלוקות לגבי שכר הקבלן והוא הגיש תביעה כנגד המועצה בנדון (ת.א. 15328-05-09 בבהמ"ש השלום קריות, להלן: "התיק בקריות").

המחלוקת -

כפי שצויין, מוסכם כי התובעות ביצעו את עבודתן במסגרת הפרויקט וכי מגיע להן שכר עבור עבודתן, אך קיימת מחלוקת באשר לזהות הגורם אשר אמור לשאת בשכר זה.

התובעות טענו כי הן ביצעו את העבודות על בסיס הבטחה מצד הגורמים המוסמכים במועצה לתשלום שכרן. בהתאם, בשלב הראשון, הוגשה התביעה רק כנגד המועצה.

המועצה טענה בכתב הגנתה כי אין התקשרות כדין בכתב בינה לבין התובעות, ולכן אין מקום לחייב אותה בתשלום שכרן, בהסתמך על הוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950 (להלן: "צו המועצות"), הקובע כדלקמן:

"חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה."

בנוסף, טענה המועצה כי אכן מגיעה לתובעות תמורה בגין פועלן, אך הסכום שאמור להשתלם להן שולם כבר לקבלן והקבלן הוא זה אשר אמור להעביר את הסכום לתובעות.

לאחר מקרא כתב ההגנה של המועצה ולאור עמדת המועצה, לפיה הכספים המיועדים לתובעות הועברו לידי הקבלן, הוגש כתב תביעה מתוקן, אליו צורף גם הקבלן כנתבע.

הקבלן טען בהגנתו כי הוא אינו חייב לשלם סכום זה או אחר לתובעות, כי אין ביניהם כל יריבות או התקשרות וכי הכספים שהמועצה שילמה לו היוו תמורה אך ורק בגין עבודות הבניה ולא עבודות התכנון או הפיקוח וכי הוא לא אמור להעביר כספים לתובעות.

מסכת הראיות -

לאחר שנסיונותי להביא את הצדדים לכדי הסדר לא צלחו, נשמעו העדים הבאים: מר אברהם בצרתי, מנהל המפקחת (להלן: "בצרתי", לגבי תצהירו ת/1); מר חנוך שפירא, מנהל המתכננת (להלן: "שפירא", לגבי תצהירו ת/2); מר נדים מרעי, מהנדס המועצה (להלן: "מרעי", לגבי תצהירו נ/1); ומר אחמד אג'ברייה, מנהל הפרויקט מטעם הקבלן (להלן: "אג'ברייה", לגבי תצהירו נ/2).

דיון והכרעה -